מדרגות – פרספקטיבה

מעניין, כשנסיים את התקופה הזאת, יהיה לנסות לחשב כמה זמן "שרפנו" על המדרגות האלה, שמובילות אותנו בוקר בוקר לגן.

מעניין כמה דקות כאלה "נשרפו" בכלל, בכל העולם, על פטפוטי אחים מתוקים, חקירת שבלולים, בכי מתבצר של "אני לא מוכן ללכת לגן" ? (הדמעות באימוג'י הן שלי כמובן. או לפחות כך מעידות הגננות, הסערה אצל הילד חלפה רגע אחרי שיצאתי מהשער, אצלי היא ממשיכה להשתולל), איסוף של עוד עלה, מקל או פרח.

הבוקר אני נורא ממהרת.
בעוד כמה שנים אזכר ברגעים האלה, אני מניחה, עם נחת שממלאת את הלב שלי, וגעגוע.

בתמונה – מודדים גובה. במדרגות כמובן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *