זכרון אמהות

אנחנו בבית חולים, יום אחרי הלידה. התינוק (הוא שלי, כן… כן?) בוכה. הוא לא רעב כי הוא הרגע ינק. באופן כמעט אוטומטי אני מושיטה אותו לאמא שלי. היא זאת שיודעת תמיד מה לעשות עם תינוקות.

היא מחזירה אותו אליי ואני מסתכלת עליה במבט שואל.

"את יודעת מה לעשות" היא אמרה לי. "את אמא שלו. הוא התינוק שלך. תנסי ותגלי שאת היא זאת שיודעת".

עוד זכרון אמהות.

ילדתי את רני בכורי בשעה שמונה בערב. הרבה דברים שהיום אני יודעת לא ידעתי אז, ואיכשהו העניינים התגלגלו לכך שאת הלילה הראשון שלנו, בילינו בנפרד. אני במחלקה מרותקת למיטה בגלל שהתעלפתי אחרי הלידה, והוא בתינוקיה. 

אני זוכרת איך שכבתי באותו הלילה במחלקה, לא באמת מצליחה לישון. שומעת מבעד לוילון את השותפה שלי לחדר מניקה את התינוקת שלה. ציוצים מתוקים של ימי חיים ראשונים, לחישות אוהבות של אמא עייפה, ואני מבעד לוילון מצוטטת וממתינה שיתקשרו אליי כבר מהתינוקיה ויביאו לי אותו.

לפנות בוקר הגיע סוף סוף הטלפון המיוחל, אמרו לי שהוא התעורר ורעב. ביקשתי שיביאו אותו אליי, לא יכולתי עדיין לקום מהמיטה לבד. האחות גלגלה אותו בעריסה אליי, אמרה שהיא לא יכולה עכשיו ללמד אותי להניק, היא יכולה לעזור לי לחבר אותו לשד ומשם שנסתדר. 

הסתדרנו. 

הוא ינק וינק עד שסיים ונרדם בזרועותיי. סוף סוף הרגשתי שגם אני יכולה עכשיו לישון קצת.

אבל רגע. נתקעתי. הוא בזרועותיי, העגלה רחוקה ממני. אסור לי לקום מהמיטה בגלל התעלפויות. מה אני עושה עכשיו? מזמזמת לאחות שתקרב אליי את העריסה? נרדמת ככה כשהוא בידיים שלי? לא ידעתי מה לעשות.

כמה דקות של הרהורים עד שמשהו בי אמר: הוא הילד שלי. מכאן והלאה זה רק אני והוא, ואנחנו נסתדר. אני אסתדר. הוצאתי רגל מהמיטה, קירבתי בעזרתה את העריסה, הנחתי אותו בה בשלווה, עצמתי עיניים ונרדמתי. 

עכשיו התינוק שלי לידי. עכשיו אני אמא. 

חווית הלילה הראשון הזה בנפרד הדהדה בדרך שלנו ובדרך שלי, עוד הרבה.

אל הלידה השנייה הגעתי חמושה בהרבה יותר ידע ובעיקר נחישות – את התינוק הזה לא יפרידו ממני. את האמא הזאת לא יפרידו מהתינוק שלה. היום, כעבור ארבע שנים מאז שהתחילה המהפכה המדהימה של ארגון "אפס הפרדה" זה אולי נראה כבר מובן מאליו, אבל אז זה בכלל לא היה מובן מאליו. נהפוכו. 

את החוויה הכואבת והמכוננת של ההפרדה מרני לקחתי איתי הלאה. היה לי הכבוד והעונג לערוך את התוכן באתר של "אפס הפרדה". אני ממש אשמח אם תמצאו לנכון להעביר אותו הלאה לכל אם לעתיד. שתלמד, שתתכונן, שתדע ושלא יפרו את הזכויות שלה או של התינוק.ת שלה.

לאתר zero-separation.co.il

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *