אני לא אומרת לך מה לעשות

אחים טובים לרגע

אני לא אומרת לך מה לעשות. לא נותנת לך הוראות הפעלה.
אני לא מנתחת אותך. לא את הילדים שלך. לא את הזוגיות שלך או כל דבר שיש בו איזה קונפליקט.

אני לא מנסה להרחיק מהדרך שלך רגשות או מחשבות.

כל רגש חשוב, לכל רגש יש מקום, גם לאלה הפחות פופלרים או קלים לעיכול.

אני מקשיבה לך. לכל החלקים שלך, גם לאלה שקולם רפה והם רק מבליחים לרגע.
ואני עוזרת לך להקשיב לעצמך. לראות אותך, במלואך, כמו שאת, על כל הרבדים והעומקים שלך.

יש בתוכך ידיעה. יש בתוכך תבונה. יש בתוכך את הדרך שלך, הנכונה רק לך, הייחודית רק לך. המתאימה רק לך, לילדים שלך ולמשפחה. אין מתאימה יותר ממך כדי לגלות אותה.
ואני כאן מושיטה לך יד רכה ואומרת בואי. בואי נקשיב ביחד. בואי נהיה עם מה שיש. בואי ניתן מקום וביטוי לכל מה שמבקש להתבטא. גם למה שנורא נורא מתבייש, גם למה שחושש. גם למה שמפחד.

זה עלול להיות מבהיל וגדול, אבל אני כאן איתך.

אנחנו יכולות לעסוק יחד באמהות שלך, ואנחנו יכולות לעסוק יחד בחיים שלך. שאלות כאלה שאנחנו רגילות הרבה פעמים להפנות החוצה. מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה? מה עוצר אותי מלהתקדם הלאה? לָמָה הדבר הזה (ההורים שלי/ בן או בת הזוג שלי/ פידבקים שאני מקבלת בעבודה / מערכת יחסים משמעותית אחרת בחיים שלי) כל כך מפעיל אותי?

שאלות חיים כאלה, שהרבה פעמים האימהות מסיתה מעליהן את המסך, חושפת את מה שהיה חבוי היטב כל השנים, לא כל כך הפריע. פתאום זה מהבהב – שימי לב. יש פה עניין.

לאט לאט.
נעשה סדר.
נראה מה יש בפנים.
נגלה מה מסתתר מאחורי מה שיש בפנים.
נגלה – מה כואב, במה שכואב? למה הכאב זקוק? מה הכאב רוצה בשבילנו?
אבל לא רק כאב.

גם ידיעה. פנימית כזאת, מהבטן. שכל הזמן חוטפת כאפות מכל מיני קולות חיצוניים וגם פנימיים שצועקים "את חייבת!" "את עושה טעות" "תקשיבי לי ותעשי מה שאני אומרת. את לא יודעת מה את עושה". ועוד ועוד כל מיני אמירות ומשפטים שנזרקים לעברך בלי הרף ובלי סינון, וגורמים לקול הפנימי החכם והעדין והיקר הזה שלך להתכווץ, להתחבא, כמעט להיעלם. אבל הוא נמצא. הוא שלך. הוא יודע והוא נבון. הוא אמיתי.
שנצא יחד למצוא אותו?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *