איך אינטראקציה גרועה עם נציג חברת ביטוח לימדה אותי להרחיב (בקצת) את הנוכחות שלי בעולם

לפני שבועיים עברתי עם הילדים תאונת דרכים. הכל כבר ממש בסדר, באמת שיצאנו הכי בזול שאפשר – בגוף, ברכוש, חושבת שגם ברמת הטראומה שנשארה. אבל מדי פעם יש אינטראקציות מציפות. אחת כזאת הייתה עם הנציג הטלפוני של ביטוח הרכב שלנו, שאשכרה גרם לי להגיד את המשפט "סליחה באמת שלא מיהרתי לקחת פרטים של הרכב השני אלא קודם כל יצאתי לבדוק שהילדים שלי בחיים" והשאיר אותי בוכה חצי יום אחר כך. נדרתי שאליהם אני לא חוזרת.

אני ממש משתדלת להתנהל בעולם באופן כזה שבו אני מתייחסת לסביבה כמו שהייתי רוצה שהיא תתייחס אליי.
לפעמים זה קל… לשפוט ככל שאני יכולה לטוב, להציע עזרה איפה שאפשר, להרחיב ולשנות את נקודות המבט שלי.
ולפעמים זה ממש קשה ובלתי אפשרי.
כשמישהו פוגע בי או ביקרים לי.
כשהטיפשות גדולה מנשוא ?
המון פעמים אינטראקציה עם כל מיני נותני שירות או מוקדנים היא נוראית (שלא בהכרח באשמתם אלא באשמת הסיטואציה).

היום נדרשתי לסוגיה המעיקה של בחירת ביטוח לרכב החדש. חלק מהמוקדנים שדיברתי איתם היו בסדר, חלק אפילו היו ממש נחמדים, ואז התקשרה אליי נציגה אחת, שאיך נקרא לה – קצת פחות סבלנית. הרגשתי את הדם שלי מתחיל שוב לגעוש. ממש אפשר להרגיש פיזית איך האינטראקציה איתה משפיעה עליי גופנית. נסחפתי בטון שלה.
עד שעצרתי.
ואמרתי לה – את יודעת משהו, האינטראקציה בינינו ממש לא נעימה לי. (נושמת)
אני לא מעוניינת להמשיך בה ככה.
היא (באותו הטון): מה לא נעים?
אני (קצת נסחפת אחריה שוב אבל שמה לב לזה): לא נעים לי. אני מרגישה חוסר סבלנות. אני לא רוצה ככה.
היא (באותו הטון): אני לא מבינה מה לא בסדר… תסבירי לי.
אני (שמה לב שהטון שלה נשאר אותו הדבר, ואני נספחת שוב בעקבותיה. שמה לב גם בחלק אחר שקיים בתוכי כרגע – אולי יש לי פה הזדמנות להסביר לה? להביא את נקודת המבט שלי? אבל מבחינה גם שאני כל כך מהר נסחפת אחריה, שזה לא שווה את זה. אני כאן כדי לשמור על עצמי, כדי למצוא את השירות שהכי יתאים לי וכדי שלא משנה מה לא אמצא את עצמי שוב בוכה בגלל נציג לא רגיש של חברת ביטוח): אני מצטערת, זה פשוט לא נעים לי ככה, יש לי המון חלופות אפשריות ואני עוצרת עכשיו ומנתקת את השיחה.
וניתקתי.
זה אולי קטן אבל הייתי ממש מבסוטה על עצמי. על השמירה, על היכולת לעצור ולהציב את הגבול שמתאים לי, בלי להיסחף, בלי לצאת נגד הצד השני. שיחת הטלפון הבאה אגב הייתה לסוכן שברגע שגילה שעשיתי תאונה שאל אותי לפני התביעות שכרוכות בה (כדי להבין עבר ביטוחי) – מה שלומי.
למדתי שהמון פעמים הבחירה אם להיות באינטראקציה היא שלי. וכשהכלים האחרים שעומדים בפני לא מתאפשרים, יש לי כלים נוספים כדי לשמור על עצמי.

אם מעניין אתכן לקרוא על 'חווית' האשפוז (להשגחה) שלי, או יותר נכון על תובנות האשפוז שלי, אפשר לקרוא כאן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *